האם אתם מכירים אנשים שכל הזמן עוסקים בקביעה של מטרות לעצמם. אלא שהזמן חולף, המטרות נשכחות, דבר שמוביל לדכדוך ואפילו לדיכאון. ולאחר תקופה של חוסר אונים, אותם אנשים צוברים אנרגיות מחודשות ויושבים להגדיר לעצמם מטרות ויעדים מחודשים.
בשיחה עבודה שקיימתי עם הנגיד לשעבר, פרופ' סטנלי פישר, הוא אמר לי משהו כמו: "אני מאמין שכל אחד צריך להגדיר לעצמו יעדים. אישית, אני מגדיר לעצמי מהם יעדי לשנה הקרובה, רושם את היעדים בטבלה מסודרת ושם בתחתית המגירה. כל רבעון אני בודק אם באלו יעדים אני עומד ואלו יעדים יש לשנות או לעדכן".
השיטה המקובלת לניהול מדדים ויעדים נקראת Balance Scorecard (לוח תוצאות מאוזן), לאחר שהגדרנו מה הם יעדי העל העומדים בפנינו, אנחנו מאתרים מדדים שהנעתם בכיוון הנכון תביא אותנו אל המטרות שהגדרנו. השיטה מאזנת בין ארבע קבוצות של מדדים: הקשר שלי מול העולם החיצון (לקוחות, קולגות וכו'), התהליכים הפנימיים שאני עובר, יעדים פיננסים (השקעות, הכנסות, רווחיות), והשקעה בעתיד (לימוד, בניית קריירה וצמיחה).
יש לזכור כי בניית מדדים שאינם מאוזנים ושאין מאחוריהם כוונה אסטרטגית, לא אפקטיבית, עשויה לייצר אנטיגוניזם והגרוע מכל – מעוותת את היעדים אליהם בכוונתנו לשאוף.
ברמה האישית, לאחר הטמעה קשרה של התהליך, הוא כמעט ואיננו דורש תשומות, הופך להיות חלק מחיינו, ונותן לנו הרגשה של צמיחה מתמדת.
