המסע אל האוקיינוס הכחול - אין לי מתחרים (חלק ג')

במסגרת המחקר המקדים בפרוייקט הגמר, הסטודנטים שלי צריכים למפות את המתחרים בשוק. הם בעצם חושבים על רעיון לממשק דיגיטלי כלשהו (אפליקציה / אתר / ספר / ערוץ טלויזיה וכו') וצריכים ללמוד מי כבר עשה כזה ולמה בעצם צריך לבנות משהו חדש. כשהם מגיעים לשלב הזה בעבודה ומתחילים לחפש מתחרים הם לרוב לא מוצאים. כי זה עושה כמעט אבל לא לאותה מטרה וההוא עושה ליד אבל לא בדיוק בתחום וכן הלאה וכן הלאה.

מה זה מתחרים? ולמה מתחרים? מיום שפתחתי את העסק לא הרגשתי שיש מישהו שעושה את מה שאני עושה. אף פעם לא חשבתי שיש לי מתחרים, ולא בגלל שאני הכי מוצלחת ומוכשרת בעולם, אלא בגלל שאני הכי מוצלחת ומוכשרת במה שאני עושה.

לימים באחד מאתרי הנטוורקינג קראתי פוסט של אישה נהדרת בשם תמר עילם גינדין (https://www.thmrsite.com) שכתבה כל כך יפה את הגישה הזו בדיוק וחבל שלא מצאתי אותו עכשיו בנבכי ההיסטוריה של האינטרנט (אם את קוראת ויש לך, אשמח לקישור). בכל מקרה – באותה קבוצת נטוורקינג התבקשנו להגדיר את ההפניות הטובות עבורנו – מיהם אנשי המפתח אותם נרצה להכיר כדי שיקשרו אותנו ללקוחות הנכונים (שיטילו לנו את "ביצי הזהב"). אני תמיד ביקשתי שיפנו אלי אנשים שעושים מה שאני עושה. למה? אנשים סביבי לא הבינו איך אני יכולה להפיק תועלת מהמתחרים שלי. מה, זה בקטע של ריגול תעשייתי? אז זהו, שלא. "אנשים שעושים מה שאני עושה" אף פעם באמת לא יעשו את מה שאני עושה, כי אין להם את הידע שיש לי, אין להם את הנסיון שיש לי ואין להם את התשוקות שיש לי. יש להם ידע ונסיון ותשוקות אחרות – ולכן, אם נעבוד ביחד נוכל להשלים אחד את השני ובכך גם ליהנות יותר מהעבודה וגם לתת תועלת גדולה יותר ללקוח.

היום אני יודעת שעם כל החברים ואנשי המקצוע שאספתי בדרך, אני יכולה לתת מענה לכל פרוייקט שיבוא. וגם אם לי אישית לא יבוא – אדע למי להפנות.

אני חושבת שהגישה הזו מלווה אותי גם מחוץ לחיים העסקיים. אני לא מתחרה עם אף אחד על אף חבר שלי – כשאני יודעת שכל חבר שלי מקבל מחברים אחרים שלו דברים שאני לא יכולה לתת, זה משמח אותי שיש לו מענה. אני לא מתחרה עם האחים שלי על תשומת הלב מההורים – אני מקבלת את מה שאני צריכה בלי קשר למה שאחרים מקבלים (ואם לא – אני יכולה לבקש, ואם אני לא יכולה לבקש – זה כבר נושא לפוסט אחר). אני לא מתחרה עם הורים אחרים על טיב ההורות שלי, להיפך – יש לכמה מילדי "הורים שניים" שנותנים להם מקום שונה. זה עושה לי טוב לדעת שיש להם נמל מבטחים נוסף שבו הם יכולים להוציא דברים אחרים. ככה הם גם נחשפים לגישות שונות לחיים. אפילו בריצה אני לא מתחרה. תמיד רצה את המרחק שטוב לי בקצב שטוב לי, בלי להשוות לאחרים.

אז אין לי מתחרים. כולם שותפים וכל אחד מאפשר לי ללמוד ולצמוח.